בטיולנו האחרון אל נאות הפורזינגיס, עברנו בטבע הארצישראלי הטבעי והמלאכותי, הכרנו עצי אורן ולמדנו איך מגיעים אל ה-MSG מיער יתיר, ולמה לבנאדם שפוי יש רצון לעשות כן.

הפעם נעבור בברים אפלוליים, נקשיב למוזיקה לא מוכרת, נטייל על חוף הים עם כריס אייזיק ונסיים, כרגיל, בקו הדק שבין הפורזינגיס ליופי.

נתחיל במקום שבו נוהג להתחיל כל פטריוט וכל אדם שמונחה ע"י אהבת המולדת, או אהבת משהו באופן אובססיבי. הכוונה היא, כמובן, להגדרת מי איתנו ומי לצרינו. אז צרינו הפעם הם כל מי שחושבים שעמיר לב איננו שר אלא נוער (נוער מנוקד בסגול, או בשני עם שתי הנקודות אחת ליד השניה), ומשוכנעים שהגיטרה שלו לא מכוונת. אותם אוהבי מוזיקה שכל כך מחפשים יופי והרמוניה שמוזמנים ללכת לבכות מהתרגשות על קליידרמן. אז מאלה ניפרד עכשיו, וניפגש לקראת הסוף, בשיר של כריס אייזיק. מוזמנים לדלג גם מי שמצאו תכנים לא פטריוטיים אצל זאב טנא. לא אומר שהתייחסות אליו תופיע הפעם, אלא רק שציפור נפשם עלולה להיפגע בטעות, וציפורים אני אוהב ולא רוצה לראות נפצעות בגללי.

ולאלה שנשארו, בואו נתחיל.

את עמיר לב אני אוהב בערך 15 שנה. עמיר לב, לידיעת הרוחצים, הוא זמר, כותב, מלחין ומנגן על גיטרה. איך הוא לעומת נגנים איכותיים אחרים אין לי מושג. יכול להיות שהוא בעל יכולת בסיסית, קול מחורבן והגיטרה שלו אכן לא מכוונת, כפי שטוען ידידי מוריה. בהחלט יתכן. הוא בטוח לא הנדריקס ולא דוד ד'אור. הנה, תקשיבו לו בהופעה חיה:

הוא לא רץ על הגיטרה ולא עושה דברים מטורפים עם הקול. האמת, אין לו קול בכלל. אבל המיתרים שלו עושים נעים כשהוא פורט, והוא כן יודע לשיר. כשעמיר לב שר, מרגישים משהו בלב. וכשהוא כותב אז מרגישים, אם מקשיבים.

כי כשהוא רוצה להסביר למישהי שהוא לא מרגיש טוב, אבל שלא תדאג כי זה זמני, הוא אומר לה:

"את יודעת, העצב בא ועוזב,

אבל עכשיו הוא בא".

ובשיר שש שעות הוא רוצה להגיד שלא את כל האנשים הוא אוהב, ומרגיש קצת יוצא דופן בגלל זה, אז הוא מתפלא:

"הכי מוזר, שלא ידעתי מה ארצה

אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכל

בתוך רכבת מלאה באנשים

שאף אחד לא יצליח לעצור"

גם בעיניי לא כולם מוצאים חן, אבל אני הייתי אומר לו לעצור אותה! ואז תעשה לי דג זהב ותתן לי משאלות.

ב"פעם בחיים" הוא אומר לה שהוא לא בטוח שאני מוכן למחויבות –

"את ראית את הבית אני את הכביש".

בעיניי זה מקסים.

יש לעמיר לב גם שירים על יחסים, וניצול עובדים, ועל כאב ואהבה ושמחה, ושיתופי פעולה מקסימים לאוזן. כשהוא נפגש עם ברי סחרוף זה כזה יופי שאפשר רק לחייך:

אז למה אני אוהב את עמיר לב?

כי הוא בא לי טוב באוזן, והוא מחבר מילים בצורה מיוחדת שמביעה רגש ומצייר סצינות אנושיות כמו שאף אחד לא. אני אוהב את עמיר לב כי הוא מיוחד, שונה וכי הוא אוהב אדם ורואה אדם. אבל בעיקר כי הוא לא הרמוני וקולח וזורם כמו מים ודבש…

ועכשיו הפורזינגיס. תראו, הניקס הם בשבילי הדבר בשלושים השנים האחרונות, עוד לפני שחגגתי עשרה אביבים במאי 85'. למה, כי ככה. כי התחלתי לאהוב אותם אז, ומאז כל פעם שאני רואה "KNICKS" אני רוצה שהם ינצחו, ולא משנה כמה קטנים הסיכויים.

שלושים שנה עם קבוצה אחת מוביל לזה שאני מתייחס אליהם קצת כמו הורה שרואה את הילדים שלו גדלים ומתפתחים, הולכים אל הצבא ולאוניברסיטה ואחר כך מתחתנים.

אני אוהב אותם גם אם הם שמנים כמו קרי, לא סטף, עבריינים כמו ספריוול, אגוצנטרים אנטיפטים כמו אתם יודעים מי או סתם חסרי כישרון כמו כל השאר. מודה, אני בעיקר אוהב אותם כשהם פרחחים מגניבים כמו הניינטיז ניקס, אבל מהדוגמה ההיא כבר לא עושים ואת התבנית זרקנו.

אני אוהב אותם כמו אבא כי הם ילדים, ואבא אוהב את הילדים שלו כי הם הילדים שלו, ולא משנה אם הם כל מה שאמרתי.

זה לא אומר שאני לא שמח כשמגיע איזה פורזינגיס. פורזינגוד, כמו שקוראים לו האוהדים.

הפורזינגיס הוא בשום אופן לא חינני. מי שמסתכל על השתיים עשרים הזה זז על המגרש, לא רואה הרמוניה יוצאת דופן כמו אצל הבייבי פייס מהמפרץ או קלאסיות מופלאה שכל כך מתבקש לאהוב.

להיפך, הרבה יותר מתבקש להגיד על הפורזינגיס שהוא ארטרופוד, פרוק רגליים כמו איזה עכביש או חרק. אחרת, אם אין לו שפע מפרקים במקומות מוזרים, איך אפשר להסביר את מה שהוא עושה על המגרש:

אבל זה לא זה. הפורזינגיס זה משהו, כמו שהיינו אומרים פעם אבל דייויד בואי וא-הא, כי הוא ממש רוצה את זה! והוא מתלהב, והוא מגניב, ובזכות כל אלה מחייך הלב לראות אותו, וגורם להרגיש שהעתיד שלנו הוא לא רק כרמלו אני ואין בלתי אנטוני, אלא גם תקווה.

אז עמיר לב מרגש כי הוא אמיתי, ומקורי ויפה, והפורזינגיס מרגש כי הוא מתלהב ומגניב ומשקיע ונותן תקווה. ושניהם יחד מוכיחים שלא תמיד ההרמוני, הקלאסי והמושלם הם הכי הכי.

לפעמים הכי הכי זה מה שגורם לנו להרגיש טוב בלב.

ואם זה לא מצדיק זאב טנא לסיום, אל תקראו לי כי אני לא מגיע מערד רק בשביל זה.